גרצ'יקוב נ' מירס תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

1.ביום 4.1.10 הגיש המבקש (צד ג' 2 בהליך קמא) בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מנחם קליין) מיום 3.12.09 בת.א. 720336/08, בה התיר בית משפט קמא המצאת הודעות למבקש ולצד ג' נוסף, על אף שהוגשו 90 יום לאחר המועד (להלן – ההחלטה).

2. בבקשה להארכת מועד עתר המבקש לארכה של 30 יום להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, מהטעם שביום 20.12.09 הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה ומשכך יתכן כי הכרעה בבקשה לעיון מחדש תייתר את הצורך בניהול הליך דנן. עם זאת טען המבקש, כי מאחר שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הינה ביום 3.1.10, ראה להגיש את הבקשה כדי שלא "..."לפספס" את המועד להגשת בקשת רשות ערעור..." (להלן – הבקשה להארכת מועד).

3. תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.3.10, וביום 29.4.10 התרתי למבקש להשיב לתגובה; לצערי מני אז ועד היום לא הובא התיק לעיוני ולפיכך טרם ניתנה החלטה בבקשה להארכת מועד, ואולם משהובא לפני עתה אדרש לבקשה.

4. ביום 15.7.10 הגיש המשיב בבקשה להארכת מועד (הנתבע בהליך קמא) בקשה לסילוק הבקשה להארכת מועד על הסף, מהטעם כי עד היום לא התקבלה תשובת המבקש לתגובה, וכן חזר והפנה לטענות בתגובתו לבקשה להארכת מועד, שם טען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ונועדה לעכב את ההליכים בבית משפט קמא (להלן – הבקשה לסילוק על הסף), ומשכך עתר המשיב לסלק על הסף את הבקשה להארכת מועד ואת בקשת רשות הערעור, ולחייב את המבקש בהוצאות.

5. ביום 20.7.10 הגיב המבקש לבקשה לסילוק על הסף, וציין כי ביום 29.12.09 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון מחדש שהוגשה על-ידי המבקש, כאמור, והתיק נקבע לדיון לפני שופט הוכחות. בנסיבות אלה טוען המבקש, כי "...ברי לכולם, כי התיק בערכאה דלמטה לא עוכב כלל ועיקר בעקבות בקשתו של צד ג' למתן אורכה להגשת בר"ע, והלכה למעשה לא נגרם כל נזק או שיהוי בהליך המשפטי המתנהל בפני בית משפט השלום" (סעיף 5). לטענת המבקש, בטרם מועד הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות (ביום 15.7.10) פנתה באת כוחו לב"כ המשיב, ומסרה לו כי היא מתעתדת להגיש בקשה למחיקת הבקשה להארכת מועד, וביקשה הסכמתו למחיקת הבקשה ללא צו להוצאות, ב"כ המשיב סירב, ודרש 1,500 ₪ הוצאות.

6. בנסיבות אלה עותר המבקש למחיקת הבקשה להארכת מועד ללא צו להוצאות, בהדגישו, כי לא נגרם עיכוב או שיהוי בהליך קמא, אשר מצדיק חיובו בהוצאות, כפי שבסופו של יום גם לא נוהל כלל הליך.

7. לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפני ראיתי להעתר לבקשה ולמחוק את הבקשה להארכת מועד ללא צו להוצאות.

8. כאמור לעיל, בית המשפט לא נדרש לדון בבקשה להארכת מועד לגופא, וממילא, גם לא נדרש לדון בהליך העיקרי אשר יכול היה להיגזר ממנה (בר"ע). גם לא התרשמתי כי נגרם נזק כלשהו למשיב בעצם הגשת הבקשה להארכת מועד, כאשר ההליך בבית משפט קמא המשיך להתנהל כסדרו, ואף נקבע מועד לשמיעת ההוכחות.

9. לכל האמור יש לחזור ולהזכיר, כי בקשת רשות הערעור הוגשה "למען הזהירות" – זאת מאחר שהמבקש הגיש בקשה לעיון חוזר לפני בית משפט קמא, ומחשש כי עד למתן החלטה באותה בקשה, יחלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

10.בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי נגרם למשיב נזק וגם אם המבקש לא הגיב לבקשה לסילוק על הסף, לכל היותר יש בכך כדי להורות על סילוק הבקשה להארכת מועד על הסף, אך ממילא, אין מקום לחייב את המבקש בהוצאות.

אשר על כן, אני מוחקת את הבקשה להארכת מועד ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אלול תש"ע, 18 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי